<h1>ספר המצות לרמב"ם — עשין ל"ז</h1>
<h2>דף יד:</h2>
והמצוה הל"ז היא שצונו שיטמאו הכהנים לקרובים הנזכרים בתורה (ר"פ אמור). כי בעבור שמנעם הכתוב מלהטמא למתים לכבודם לבד והתיר להם להטמא לקרובים שמא יחשבו שהרשות בידם ושזה התר לבד ואם רצו יטמאו ואם לא רצו לא יטמאו לפיכך גזר עליהם גזרה וחייב אותם חיוב. והוא אמרו יתעלה ויתברך שמו (שם) לה יטמא. כלומר לאחותו. ולשון ספרא לה יטמא מצוה לא רצה ליטמא מטמאין אותו על כרחו ומעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב הפסח ולא רצה ליטמא לה ודחפוהו חכמים וטמאוהו על כרחו. וזה בעצמו הוא מצות אבול. כלומר כי כל איש מישראל חייב להתאבל על קרוביו כלומר חמשה מתי מצוה. ולחזק חיוב זה באר אותו בכהן שהוא מוזהר על הטומאה שייטמא על כל פנים כשאר ישראל כדי שלא יחלש דין האבלות. וכבר התבאר (עי' רה"ל אבל וש"נ) שאבלות יום ראשון דאורייתא. ובבאור אמרו במועד קטן (י"ד:) אבל אינו נוהג אבלות ברגל אי אבלות דמעיקרא היא אתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד. הנה כבר התבאר שחיוב אבילות דאורייתא ושהיא מצות עשה, אבל ביום ראשון לבד, והשאר מהשבעה ימים דרבנן, ושאפילו הכהן ינהוג אבילות ביום ראשון ויטמא לקרוביו. והבין זה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת משקין (ח'.., י"א:0, ופ"ג) ובמקומות מברכות (ט"ז:—כ'.., ורי"ף ספ"ב) וכתובות (ד'.:0, ו':) ויבמות (כ"ב:0, כ"ט.., מ"א:0, מ"ג:0, צ':0, ק':) וע"ז (י"ג.) ובספרא בפרשת אמור אל הכהנים. והחיוב הזה שנחייב הכהן להטמא לקרובים אין הנשים חייבות בו. כי מי שהוזהר מהטמא לזולת הקרובים הוא שנצטוה שיטמא לקרובים אבל הכהנת שלא הזהיר עליה מטומאת מת (קדושין כ"ט.) כמו שאבאר במקומו (ל"ת קס"ו) כן לא צוה לה ולא גזר עליה שתטמא אבל תנהג אבילות וברשותה להטמא. ודע זה.
